הערך המוסף
המפגש הבלתי אמצעי בין לקוי ראיה או עיוור עם האוכלוסייה הרואה מסייע בגיבוש עמדה חיובית ויצירת אמפתיה וקבלה.
מפגש אישי ואינטימי “בגובה העיניים”, בפורמט בו ניתן לשאול שאלות וללמוד ממקור ראשון על עולמו של העיוור, יכול לשנות ולהשפיע על עמדתו של האדם בעתיד ובהרחבה, להשפיע גם על מעגלים חברתיים ומשפחתיים.
אנו סבורים כי אנו ערים כחברה מערבית נאורה, לשוויון זכויות וקבלת השונה בחברה, אך מתוך הפעילות שאנו עורכים אנו למדים על הפער הקיים בין הרצוי למצוי. שאלות הנשאלות במפגשים כגון “האם זה מדבק” או תפיסת העיוור דרך “אפקט ההילה”, המפורט בהמשך, ממחישים לנו עד כמה ההשקעה בגיבוש עמדות היא קריטית וחשובה ליצירת חברה נאורה בישראל.
*הנתונים המופיעים בהמשך הנם מתוך מחקרים שנעשו בתחום.
כיצד מתגבשת העמדה כלפי אדם עם עיוורון ונכים בכלל:
אצל כל אדם קיימת עמדה כל שהיא ביחסו אל אנשים עם מוגבלויות.
עמדות אלו מתגבשות בשילוב של 3 מרכיבים:
- המרכיב הקוגניטיבי הכולל מחשבות, אמונות וידע.
- המרכיב הרגשי הכולל את ההתייחסות הרגשית.
- המרכיב ההתנהגותי הכולל את הנכונות להתנהג אל האדם בצורה שלילית או חיובית.
תהליך גיבוש העמדה כולל בתוכו את הסכנה של יצירת סטראוטיפ (אופייני למרכיב הקוגניטיבי של העמדה). הסטראוטיפ מוגדר כמערכת אמונות נפוצות לגבי קבוצה של אנשים. אמונות אלו הן הכללות פשטניות ובלתי מדויקות המשפיעות על התפיסה והשיפוט. כך נוצר תהליך של יצירת דעות קדומות ויצירת סטראוטיפים וסטיגמות.
תהליך יצירת סטיגמה בקרב קבוצה נולד מתוך סטראוטיפים לגבי אדם שהפר את חוקיה ותביעותיה לבריאות, ליופי, לעצמה פיזית ולחוסר תלות בזולת. לפיכך שוני גופני, כמו נכות, ייתפס על ידי רוב האנשים כבלתי רצוי ויטיל סטיגמה שלילית על הנושאים אותו.
מהספרות המחקרית עולה כי קיימת מגמה מעורבת בהתייחסות לעמדות כלפי אנשים עם נכויות, כאשר חלקן מתוארות כשליליות וחלקן כאוהדות.
חוקרים הסוברים כי העמדות הנן שליליות בבסיסן, מצאו כי הרגשות הבולטים העולים ביחס לאנשים עם נכויות הנן עוינות, נטייה להשמצה, והימנעות ממפגש עם האדם עם הנכות.
מקור בולט להיווצרות עמדות שליליות אלו הינו “אפקט ההילה”, המתרחש כאשר המגבלה הגופנית מוכללת על תכונות אישיותיות אחרות.
כך, האדם עם הנכות נתפס כמוגבל לא רק מבחינה גופנית אלא גם בתכונות אישיותיות, רמת הסתגלות ועוד.
סיבה נוספת המודגשת בספרות הנה תחושת אשמה של האדם ללא הנכות על כך שהוא בריא.
על מנת להפחית את האשמה, האדם יימנע מיצירת קשר עם אדם עם נכות.
ניתן להבחין בין מספר גורמים הקשורים בהיווצרות עמדות שליליות כלפי אנשים עם נכויות.
גורמים סוציו-תרבותיים: נורמות חברתיות המדגישות שלמות גופנית, הופעה חיצונית ובריאות וכן תרבות המדגישה יצרנות אישית והישגיות.
השפעות ילדות: גישות התפתחותיות המדגישות את חשיבות הבריאות והנורמליות ומציגות חולי ונכות כהפרת כללי הבריאות.
מנגנונים פסיכודינמיים: תהליכים לא מודעים וקונפליקטים בלתי פתורים המביאים להימנעות מן האדם עם הנכות
תפיסת הנכות כעונש על חטא: הנכות נתפסת כעונש על חטא שבוצע על ידי האדם עם הנכות או אבותיו וכתוצאה, נתפס האדם עם הנכות כאדם רע ומסוכן.
מצב שאינו מובנה היוצר חרדה: באינטראקציה עם האדם עם הנכות ניצב האדם ללא הנכות בפני מצב בו הכללים החברתיים אינם מתאימים ותוצאות המפגש אינן ברורות. כתוצאה מכך נוצרים מתח וחרדה המביאים להימנעות מהאדם עם הנכות.
סלידה אסתטית:זו עלולה להתעורר על ידי מראהו של אדם עם נכות ולעתים מעוררת תחושת סלידה ואי נוחות.
לעומת זאת, ישנם מחקרים מתוכם עולה כי תגובות רגשיות כלפי אנשים עם נכויות הנן חיוביות בבסיסן ומאופיינות בתחושת סימפתיה כלפי האדם עם הנכות. כמו כן נמצא כי למאפיינים של חברת הנבדק השפעה על היווצרות עמדות; ככל שהחברה מאופיינת בתרבות בעלת דגש על עזרה הדדית ושוויון כך יהיה האדם בעל עמדות חיוביות יותר כלפי אנשים עם נכויות.