חברים מספרים

בְּלַיְנְד דֵּיְט עִם הַגְּבַרְבַּר הֲכִי חָתִיךְ בָּעִיר

זֶהוּ, אֲנִי מִתְחַתֶּנֶת!

נִמְאַס לִהְיוֹת רַוָּקָה!

שֶׁלֹּא תָּעֵזּוּ לֹא לְהַגִּיעַ,

הַחֲתֻנָּה עוֹד דַּקָּה!

לֹא מִזְּמַן יָצָאתִי לְדֵיְט

עִם גְּבַרְבַּר צָעִיר.

הִכַּרְנוּ רַק לִפְנֵי חָדְשַׁיִם

וְהוּא הֲכִי חָתִיךְ בָּעִיר.

יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם חוֹמוֹת נְבוֹנוֹת

וְשֵׂעָר אֲדַמְדַּם וְרַךְ.

טִפֹּנֶת עֹדֶף שֻׁמָּן

אַךְ יֵשׁ שְׁמֵנִים מִמֶּנּוּ בַּכְּרַךְ.

הִכִּירָה בֵּינֵינוּ יְדִידָה מְשֻׁתֶּפֶת

שֶׁשִּׁדְּכָה כְּבָר כַּמָּה חֲבֵרִים.

לָרֹב שִׁדּוּכֶיהָ הִצְלִיחוּ

וְכִמְעַט לֹא הָיוּ “הֶחְזֵרִים”.

הִסְכַּמְתִּי לִקְבֹּעַ אִתּוֹ פְּגִישָׁה

אַחֲרֵי הַרְבֵּה נִדְנוּדִים.

חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ שַׁדְכָנִית –

הָיוּ מְחַזְּרִים בִּגְדוּדִים.

קָבַעְנוּ אֶצְלִי בַּבַּיִת,

הָיוּ חֲשָׁשׁוֹת לֹא מְעַט.

אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלַי הַבַּיְתָה

הוּא נִכְנַס בַּפֶּתַח בַּלָּאט.

בִּמְבוּכָה קַלָּה הִתְיַשֵּׁב לְצִדִּי,

הִבִּיט יָשָׁר בְּעֵינַי,

בָּחַן אוֹתִי מִכָּל הַצְּדָדִים,

מְנַסֶּה לְנַחֵשׁ כַּוָּנוֹתַי.

הַאִם אֲבַזְבֵּז אֶת זְמַנּוֹ בִּשְׁטוּיוֹת

אוֹ אַכְבִּיר עָלָיו לִטּוּפַי?

הֶחְזַרְתִּי לוֹ מַבָּט מְצֹעָף

וְהוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדַי.

אַחַר כָּךְ יָצָאנוּ מְעַט לְטַיֵּל

מִסָּבִיב בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר.

אַחֲרֵי הַכֹּל, הַזְּמַן קָצָר

וְחַיָּבִים זֶה אֶת זוֹ לְהַכִּיר.

הוּא גָּדַל בִּבְאֵר שֶׁבַע,

אֶחָד מִתְּרֵיסַר אַחִים,

לָמַד שָׁם בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה

וְהָיוּ לוֹ חַיִּים דֵּי נוֹחִים.

הוּא יָצָא עִם אַחַת, קָרְאוּ לָהּ עִנְבָּר,

סְטוּדֶנְטִית מְאוֹד חֲמוּדָה,

אַךְ כַּעֲבֹר כְּשָׁנָה וָחֵצִי הֶחֱלִיט שֶׁנִּמְאַס לוֹ

וְעָזַב בְּלִי לוֹמַר תּוֹדָה.

הִתְמַחוּת הוּא עָשָׂה בִּסְבִיבַת רְחוֹבוֹת,

גָּר בְּמֵעֵין פֶּנְסְיוֹן.

הָיוּ שָׁם הָמוֹן פִּתּוּיִים רוֹמַנְטִיִּים

וְהוּא צָבַר נִסָּיוֹן.

עַכְשָׁו הוּא עוֹשֶׂה צְעָדִים רִאשׁוֹנִים

שֶׁל יָאפִּי בָּעִיר הַגְּדוֹלָה,

בּוֹדֵק אֶפְשָׁרוּת לְהִשְׁתַּקֵּעַ לְתָמִיד

וְאוּלַי גַּם אֵיזוֹ כַּלָּה.

לְאַחַר הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה הִרְגַּשְׁתִּי

מִין אֹשֶׁר פְּנִימִי.

הַשַּׁדְכָנִית אָמְרָה שֶׁמָּצָאתִי חֵן

וְשֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא רְצִינִי.

לְאַחַר חָדְשַׁיִם שֶׁל הִסּוּסִים

הוּא כְּבָר עָבַר לָגוּר בְּבֵיתִי,

הֵבִיא עִמּוֹ קְצָת מְטַלְטְלִין

וְיָצָא לִקְנִיּוֹת יַחַד אִתִּי.

עַכְשָׁו הוּא יָשֵׁן לְצִדִּי כָּל לַיְלָה,

בְּעִקָּר הוּא אוֹהֵב עַל הַצַּד,

מְּשֻׁגָּע עַל לִטּוּפִים בְּחָזֵהוּ הַשָּׂעִיר –

גֶּבֶר? – לֹא אָבִין כֵּיצַד!

הוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּרַעַשׁ, אֲבָל

אֲנִי מְקַבֶּלֶת זֹאת בְּאַהֲבָה

כִּי הוּא מַחֲזִיר לִי אַהֲבָה כִּפְלַיִם

וְעֶשֶׂר טוֹבוֹת עַל טוֹבָה.

אֶתְמוֹל הָיָה לוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת

וְלִכְבוֹדִי הוּא הָלַךְ לַמִּסְפָּרָה.

חָזַר בְּתִסְפֹּרֶת קְצוּצָה מִסָּבִיב

וְעִם פְּלוּמַת פּוֹנִי קְצָרָה.

עַכְשָׁו אֲנִי מְאֹהֶבֶת,

הַחֲתֻנָּה – כְּבָר כָּאן,

כֻּלְּכֶם מֻזְמָנִים לְהַגִּיעַ לַמְּסִבָּה

וּלְהַכִּיר אֶת הֶחָתָן!

פְּרָטִים נוֹסָפִים יְפֻרְסְמוּ בְּקָרוֹב

בְּכָל לוּחוֹת הַסֶּלֶבּ –

כְּלוֹמַר: בַּפּוֹסְט הַבָּא…

(בֵּינְתַיִם, תֹּאכְלוּ אֶת הַלֵּב!)

וַהֲרֵי תְּמוּנַת הֶחָתָן־כַּלָּה

לְכָל יְדִידַי וְדוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמִי

הֲרֵי עוֹד אוֹת חַיִּים קָטָן:

מְצֹרָף בַּזֶּה צִלּוּם מְקוֹרִי

שֶׁל הַכַּלָּה וְהֶחָתָן.

הַצִּלּוּם אָמְנָם לֹא הֲכִי בָּרוּר,

הוּא צֻלַּם לִפְנֵי חֲמִּישִׁים שָׁנָה,

אַךְ אֵצֶל שְׁנֵינוּ

לֹא הַרְבֵּה הִשְׁתַּנָּה.

כְּמוֹ כֵן הַצַּלָּם הִבְטִיחַ גַּם

צִלּוּם שֶׁלּוֹ וְשֶׁלִּי מִלְּפָנִים,

בֵּינְתַיִם רַק אֶחָד מֵאִתָּנוּ הִצְלִיחַ

לְהַרְאוֹת אֶת הַפָּנִים.

הַחֻפָּה תֵּעָרֵךְ בְּקָרוֹב,

אִם יִתְבָּרֵר שֶׁהֶחָתָן לֹא נוֹשֵׁךְ,

וְאִם תִּרְצוּ לָדַעַת עוֹד קְצָת

קִרְאוּ אֶת הַהֶמְשֵׁךְ.

לְדַעְתִּי הוּא מְאוֹד סֶקְסִי,

בְּיִחוּד אַחֲרֵי שֶׁהִסְתַּפֵּר,

מָה גַּם שֶׁהוּא אַלּוּף הַלִּקּוּקִים

וְעַל בִּצּוּעִים כּוֹשְׁלִים יוֹדֵעַ לְכַפֵּר.

הוּא מְהַלֵּךְ מַעֲדַנּוֹת בְּנִעְנוּעַ מָתְנַיִם,

לְעִתִּים הוּא מְעַנְטֵז,

וְאִלּוּ אֲנִי עַל מָתְנַיִם צָרִים כָּאֵלֶּה

יְכוֹלָה רַק לְפַנְטֵז.

הוּא שׁוֹמֵר עָלַי בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ,

כְּעַל הָאוֹצָר הֲכִי יָקָר,

נִזְהָר שֶׁלֹּא אֶמְעַד וְאֶפֹּל

וְעוֹמֵד כָּל הַזְּמַן עַל הַמִּשְׁמָר.

הוּא מֵבִיא אוֹתִי לְכָל מָקוֹם

שֶׁרַק אֶחְפֹּץ אֵלָיו לְהַגִּיעַ –

לִפְעָמִים אֵינֶנִּי יוֹדַעַת

מָה בֶּאֱמֶת אוֹתוֹ מֵנִיעַ.

בֵּין לִקּוּק, חִבּוּק, לִטּוּף

אֲנִי מְבִיאָה לוֹ קְצָת פְּרָחִים,

וּלְעִתִּים מֵרֹב תַּעֲנוּג אֲנִי שׁוֹכַחַת

שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ צְרָכִים.

בְּקִצּוּר: הוּא כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת,

רַק עַל אַהֲבָה אֶפְשָׁר כָּאן לָשִׁיר –

חַכּוּ עוֹד קְצָת וְתָבִינוּ

עַל מָה וְלָמָּה

אֲנִי מוֹדִיעָה זֹאת בְּכָל הָעִיר!

רְאִיתֶם מֵאָחוֹר? עַכְשָׁו הַמִּלְפָנִים!

חֲבֵרִים יְקָרִים, הִגִּיעַ הַזְּמַן

לְהָסִיר אֶת הַלּוֹט.

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה עוֹד לְהַסְתִּיר

אֲנִי חַיֶּבֶת לְגַלּוֹת.

הֻזְמַנְתֶּם לַ”חֻפָּה”

וְעַכְשָׁו אַתֶּם מֻזְמָנִים

לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמְּסִבָּה

וְגַם בְּקַבָּלַת הַפָּנִים.

נוּ…

הֶחָתָן שֶׁלִּי הוּא כְּמוֹ כָּל גֶּבֶר:

אִם תִּגְעִי לוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הָרְגִישִׁים

אֶת כָּל מַאֲוַיַּיִךְ, בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל,

הוּא יַגְשִׁים.

לִטּוּף פֹּה, נְשִׁיקָה שָׁם,

וּכְבָר הוּא עוֹמֵד עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת

יִלָּחֵם לְמַעֲנֵךְ, יָגֵן עָלַיִךְ

כְּמוֹ גּוּר אֲרָיוֹת.

אֶלָּא שֶׁ…

מָה לַעֲשׂוֹת, אֵין הוּא אַרְיֵה

אֶלָּא מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה –

בַּעַל נִיבִים בְּכָל צַד,

וְאַף מְרַחְרֵחַ כֵּהֶה,

פַּרְוַת שֵׂעָר רַכָּה,

שֶׁמַּמָּשׁ מְבַקֶּשֶׁת לִטּוּף.

כֵּן, הַ”חָתָן” שֶׁלִּי הוּא… כֶּלֶב,

הַבִּיטוּ בַּפַּרְצוּף!

לַאֲהוּבִי קוֹרְאִים קַסְפֵּר

וְהוּא הַכֶּלֶב הֲכִי חָתִיךְ בַּצְּ’כוּנָה,

וְגַם בְּכָל הָעִיר –

כָּךְ מְעִידָה הַתְּמוּנָה.

(הוּא שֶׁלִּי כְּבָר שָׁבוּעוֹת שְׁלוֹשָׁה,

מוֹבִיל אוֹתִי בַּגֵּיאָיוֹת וּבֶהָרִים.

כֵּן, זֶהוּ קַסְפֵּר,

וְהוּא הִתְנַדֵּב לִגְדוּד הָעִוְּרִים!

וּלְמִי שֶׁאֶת הַחֻפָּה הֶחֱמִיץ,

וְלֹא טָעַם מֵהָעוֹף וּמֵהַמִּיץ,

אֲצָרֵף כָּאן לְקִנּוּחַ אֶת שִׁיר הַתְּהִלָּה

שֶׁעִבְּדָה חֲבֶרְתִּי זָמִיר לִכְבוֹד הַ”זִוּוּג”, בִּמְחִילָה:

לְקַסְפֵּר שֶׁלִּי יֵשׁ זָנָב,

מַגִּיעַ הוּא עַד הַשָּׁמַיִם.

לְקַסְפֵּר שֶׁלִּי לֵב זָהָב,

הוֹלֵךְ הוּא בַּבֹּץ וּבַמַּיִם.

וְקַסְפֵּר שֶׁלִּי

הוּא הַטּוֹב בָּעוֹלָם,

וְקַסְפֵּר שֶׁלִּי

נָבוֹן מִכֻּלָּם,

וְרַק בִּגְלָלִי

הוּא הַקַּסְפֵּר שֶׁלִּי,

כִּי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁ…

הוּא הַקַּסְפֵּר שֶׁלִּי!

מתוך הספר “חצי עוגה ושירה”
מאת דינה דלבר